מבשלת צ'אק

דוקטור בבר | 03/03/2014

איך מתחילים להכין בירה? לא, אני לא מתכוון לתהליך הבישול אלא לתהליך שגורם לאדם להתחיל לבשל, בואו ותראו איך זה התחיל אצלנו, איך הקמנו את מבשלת צ'אק והתחלנו לייצר בירה:

תארו לעצמכם 3 חברים, אחרי צבא, שמסתובבים (הרבה) בפאבים בתל אביב, שותים, נהנים, ומדברים על הכל. אחרי תקופה לא ארוכה, אבל מלאה בהרבה מאוד בירות, עלתה בראש של כולנו המחשבה, שבסדרה 'איך פגשתי את אמא' תיארו את זה בצורה מעולה, "We should open a bar!".כל ישיבה דיברנו על זה מחדש, והרגשנו כל פעם שהדחף לנושא נהיה גדול יותר ויותר ואולי כדאי שנעשה עם זה משהו.

נסענו שלושת החברים לסוג של "רוד טריפ" בארה"ב, שבין היתר, כלל ביקור בפאבים שמציעים יותר מ-60 בירות שונות מהחבית (דבר שלא נתקלנו בו כמעט בארץ). הפאבים האלו, יחד עם סיורי מבשלות שעשינו ונסיעות אין סופיות בכבישים ברחבי ארצות הברית פשוט גרמו לנו לדמיין את הפאב העתידי שלנו, וכמובן שלא הפסקנו לדון בנושא גם שם.
אבל, וזה אבל גדול, כמו כל גבר בעולם כמעט - חלומות לחוד ומציאות לחוד, אף אחד מאיתנו לא לקח את הצעד הראשון בהפיכת הרעיון למציאות והנושא הראשי השתנה עוד במהלך אותו טיול. בשלב מסויים, אחד החברים התחיל לדבר על בישול בירה בבית, והאחרים חשבו שזה נשמע לא הגיוני (לפחות באותו תקופה), איך אפשר לבשל בירה בבית? זה פשוט לא משהו שחשבנו שאפשרי בישראל.

חלפו השנים, כולנו התקדמנו, התחלנו ללמוד באוניברסיטאות, עבדנו בעבודות קרייריסטיות, אבל לא שכחנו להמשיך לשתות ולהכיר בירות חדשות כל הזמן, והדיבור על לפתוח בר התחלף סופית בשיחות על לנסות להכין בירה בבית.

בקיץ 2012 הגיע המפנה, הדיבורים סופסוף התחלפו במעשים, יחד עם חבר נוסף קנינו את המוצרים הדרושים, קראנו בכל מקום אפשרי איך מכינים בירה, קבענו יום, ויצאנו לדרך, חברים מבשלים בירה בבית, כמעט כמו שחלמנו.

מבשלת צאק 1התחלנו לבשל, הבנו שהתהליך לוקח זמן, מרתיחים מים, מקררים את הנוזל, מוסיפים גרעינים, מוסיפים כשות, אחרי 4 שעות בערך קיררנו את הבירה, הוספנו שמרים, השכבנו את הבירה לישון וחיכינו. ההרגשה בסיום אותו יום הייתה מיוחדת, הבנו שלא רק שהולכת להיות לנו בירה שלנו, אלא גם ממש נהנו מהתהליך ומההכנה עצמה, ונראה לי שכולנו ידענו שזו לא תהיה הפעם האחרונה.
שבועיים אחרי הבישול הראשון מבקבקים את הבירה, לא לפני שמוסיפים סוכר תירס על מנת ליצור התססה.

נראה לכם שסיימנו? נראה לכם שעכשיו שותים? אז לא...

עוד שבועיים חיכינו עד שהיום המיוחל הגיע סופסוף.
הזמנו את כל החבר'ה, עשינו על האש, ופתחנו את הבירות שלנו כי אם כבר חוגגים אז עד הסוף.2 דברים היו בטוחים, עוד לפני השלוק הראשון, שם המבשלה ושם הבירה – למבשלה נקרא צ'אק על שם הכלב של בעלי הבית בו אנחנו מבשלים ושם הבירה (34.24) שזהו הזמן שבישלנו את הכשות, אליו הגענו אחרי חישוב של נוסחה מסובכת וטיפשית ביותר אליה הגענו במהלך הבישול הראשון (גברים... מה לעשות).

מבשלת צאק 2צפייה של חודש מתרכזת לאותו רגע שלוקחים את הפותחן, שמים על הפקק, פותחים תוך ציפיה לרעש התסיסה (קול שמשתווה בנעימותו רק למספר קולות בודדים בטבע), את הרעש שמענו רק בבקבוק השני, קצת פחדנו אבל אז מזגנו והפחד נעלם.
ההרגשה ברגע שאתה לוגם לראשונה את הבירה שלך לא משתווה להרבה דברים, הטעם, התחושה, ההבנה שאתה בעצמך הכנת משהו שהוא באמת טעים, ואפשר להחשיב אותו כמשקה לגיטימי ועוד כבירה! אחרי זה אתה מעביר בין עוד אנשים, לקבל ביקורות ולתת לאנשים להנות מהבירה שלך, וכולם מתלהבים – התחושה עילאית.

נרגענו כולנו, ואחרי שנרגעים חייבים להתחיל לנתח את הבירה, אתה מקבל ביקורות שונות מאנשים שונים ומחבר את כולן למסקנות אותן מעבירים בין חברי המבשלה ומנסים לראות איך פותרים כל חלק שצריך להפתר. במקרה שלנו הבעיה הגדולה הייתה שהבירה מתוקה מידי.

כאן התחיל תהליך שלקח בערך שנה, בה גם הוספנו חבר נוסף לבישולים, במהלכה בישלנו מספר פעמים, כשכל פעם ניסינו להטמיע את השינויים הקטנים שיפתרו את הבעיות שעלו מהביקורות על הבירה הקודמת. לשימחתינו, רובם המוחלט של הבישולים הסתיימו בהצלחה – הייתה לנו בירה לשתות. תאמינו לבן אדם שאומר לכם שכואב מאוד לשפוך 20 ליטר בירה שאתה הכנת לביוב כי היא התקלקלה מסיבה זו או אחרת.

מבשלת צאק 3בקיץ 2013 הגענו לנקודה הרצויה, אחרי מאות בקבוקי בירה, יותר מעשרה בישולים, מצאנו את המכון המושלם מבחינתנו, המתכון שנתן לבירה את הטעם (הכמעט) המושלם אליו כיוונו. כאן זה גם המקום לציין שכמעט כל מי שטעם את הבירה אמר לנו שהיא הטובה ביותר שהכנו ונתן לנו את הביטחון שמצאנו את המתכון.

בנקודה הזו החלטנו ללכת על אירוע השקה של הבירה, הגברנו את קצב הבישולים, בקבקנו יותר ויותר בקבוקים, הדפסנו תוויות (עוד רגע מדהים בתהליך, לראות את הבירה שלך עם תווית), פרסמנו והכנו הכל לאירוע הגדול.
שבת בצהריים, מוזיקה, אוכל, שמש ובירה, הרבה בירה, בירה שאנחנו הכנו וביקבקנו ואנחנו מוזגים – הכי קרוב למחשבות הגדולות מלפני מספר שנים. עשרות האנשים שבאו להשקה עזרו לנו לבסס את הטענה שיש תמורה להשקעה, שבירה שמכינים בבית יכולה להיות טעימה מאוד ושפשוט כיף לשתות בירה טובה בייחוד אם אתה הכנת אותה.

מבשלת צאק 4המחשבה שהתחילה אצל אחד, הגיע בסופו של דבר לחמישה חברים שמכירים יותר מעשר שנים (אפשר להגיד משפחה גם) וכלב שמכינים את אחד הדברים האהובים עלינו ועל אנשים בכל העולם.

אחרי האירוע הגענו לנקודה חשובה בתהליך, בה החלטנו שכדאי לנסות לבשל בצורה מקצועית את המתכון, פנינו למבשלת העם שם אפשרו לנו לקחת את המתכון הייחודי שלנו ולעשות ממנו בירה עם כל האישורים הנדרשים למכירה, ואת הבירה הזו אתם יכולים לשתות.

עכשיו אחרי שבירת האמבר אייל שלנו הגיעה למתכון אליו שאפנו, ואפילו בישלנו אותה ומכרנו, הגיע הזמן לעבור הלאה, להרחיב אופקים בנושא, לנסות משהו חדש - לאתגר את עצמנו עם בישול לאגר, שזה תהליך קצת קשה יותר, בעיקר כי בבישול בירת לאגר זמן ההמתנה מרגע הבישול עד פתיחת הבקבוק הוא כפול ואף משולש (פחות מהנה לחכות יותר מחודשיים לבירה).

את הבירה שלנו קל לזהות - זאת הבירה היחידה עם תמונה של כלב עליה.

לחיים!
חברי מבשלת צ'אק